פסק-דין בתיק ת"א 3801-06

א.   רקע כללי ודיוני:

1.       המקרקעין נשוא התובענה, הידועים כחלקות 31 ו-32 בגוש 6875 הינם בבעלות רשות הפיתוח ומנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: התובע). המקרקעין נמצאים במושב יגל, ומוגדר כנחלה הידועה כמשק מס' 24 (להלן: המשק ו/או המקרקעין). המדובר במשק שהיה בעבר בחזקת חבר המושב, מר שלמה סוויסה (ז"ל).

2.       הקרקע מוחזקת על המושב יגל (להלן: הנתבע 1 ו/או המושב), מכוח חוזי משבצת שנחתמו מעת לעת (האחרון שבהם מיום 8/12/02), בין המנהל והמושב. המושב קיבל מהמנהל מעמד של בר רשות במקרקעין והייעוד/שימוש נקבעו, למטרות חקלאיות.

3.       במהלך ביקורת שערך מפקח מטעם המנהל במקרקעין בשנת 2005, התגלה כי הוקמו מבנים שונים בחלקה ללא היתר וכי נעשה שימוש שאינו חקלאי במקרקעין; התגלו שלושה מבנים המשמשים למגורים. כן, התגלו מבנים אשר הוקמו ושמשו לפתיחת עסק לרחיצת ושטיפת מכוניות.

4.       ביום 6/4/06 נשלחה התראה למושב ולמר סוויסה אודות בתי המגורים הלא מאושרים, וכן באשר למבנים של והעסק שהוקמו ללא הסכמה וללא רשות. הם נדרשו להפסיק את השימוש החורג, להרוס ולסלק את כל המבנים שהוקמו ללא היתר, בתוך 30 יום.  

5.       משלא נענתה הדרישה, הוגשה תביעה זו ביום 15/10/06. בתביעה עתר המנהל למתן צווי מניעה, הריסה ופינוי, וכן עתר לתשלום דמי שימוש ראויים (בעבור ההפרש שבין דמי שימוש לקרקע חקלאית לדמי שימוש לשימושים חורגים).    

6.       התביעה הוגשה במקורה כנגד המושב וכנגד מר שלמה סוויסה ז"ל. לאחר פטירתו הוגש כתב תביעה מתוקן (בבש"א 2180/07 בתיק הנייר) והוספו יורשיו.

7.       ביום 8/1/07, נחתם הסכם פשרה בין המנהל לבין המושב (הנתבע 1), בו הוסכם שהמושב ייחשב כנתבע פורמאלי, וכל פסק דין שיינתן כנגד מי מיורשי הנתבע 2 (המקורי) יכובד על ידי המושב. ההסכם אושר על ידי בית המשפט ביום 10/1/07.    

8.       בדיון הקד"מ מיום 23/6/08 הורה מותב קודם בתיק (כב' השופטת נ. דיסקין) על מחיקת הנתבעות 2, 4, 5 ו-6. החלטה זו על ניתנה על רקע הצהרת בא כוחו של הנתבע 3 בדיון מאותו מועד כי המשק שייך לנתבע 3 בלבד וכי הוא היורש היחיד של המשק. מאז ועד היום מצהיר ב"כ הנתבע 3 כי הוא יציג צו ירושה, דבר שנמנע מלעשות עד היום, ואף נמנע מלהתייחס לנושא זה גם בסיכומיו. הנתבע 3 אינו מכחיש כי הינו מחזיק במשק ובמבנים, בפועל. כן מודה הנתבע 3 בניהול עסק רחיצת המכוניות.   

9.       לסיכום, הצדדים שנותרו בניהול הליכי התיק הינם, התובע והנתבע 3 (בנו של המנוח שלמה סוויסה). לאור האמור הנתבע 3 ייקרא להלן "הנתבע" ויוכרעו המחלוקות שנותרו.

10.   בסיכומיו, הסכים הנתבע לראשונה (ואין כל רלוונטיות בשלב זה לסיבה מיני סיבות אפשריות הניתנות לכך שבפיו), למתן צווים כנגדו, כמפורט בסעיפים 24(1) עד 24 (3) לכתב התביעה המתוקן, תוך כדי בקשה לאפשר לו שהות לביצוע כל האמור, על מנת להסדיר את זכויותיו הקנייניות ו/או המצב התכנוני בשטח.

11.   בנסיבות אלה, נותר לבית המשפט ליתן את הצווים הנ"ל, אשר הצדדים כבר אינם חלוקים עליהם ולקצוב את המועד לביצועם.

12.   כן נותר להכריע במחלוקת אודות הסעד הנוסף שהתבקש בנדון, לחיוב הנתבע בהוצאות עלות הפינוי וההריסה (ככל שהוא לא יבצע את הצווים שיינתנו) וכן בקשה הנוגעת לחייב בהוצאות משפט (סעיף 24.6 לכתב התביעה המתוקן).

13.   מחלוקת נוספת שנותר להכריע בה הינה עתירת התובע לחיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים בסך 70,873 ש"ח (קרן נכון ליום 20/6/07), עבור השימוש החורג שבתקופה שמיום 31/8/05 ועד 20/6/07 (כ-22 חודשים).

14.   בטרם אעבור להתייחס למחלוקות שנותרו, אציין כי כל עוד לא הוסדרו זכויותיו הנטענות של הנתבע בחלקה, הרי שאין זה מן הנמנע, כי יינקטו הליכים נוספים בעתיד כנגדו, לפינוי הנחלה בכלל, ובוודאי שכך הדבר בשעה שהבטחותיו החוזרות ונשנות להצגת צו ירושה המעיד על הורשת הזכויות של אביו ז"ל בנחלה, אליו, לא הומצא במשך שנים רבות על אף הבטחותיו בנדון.

15.   כן אציין שהתביעה לדמי שימוש ראויים מתייחסת לתקופה שמיום 31/8/05 ועד 20/6/07, ואין בתיק זה ליישב כל מחלוקת בין הצדדים לדמי שימוש, בכל הקשור לתקופה שמאז 21/6/07 ועד היום ולעתיד. 

16.   כפי שידוע גם לצדדים, על אף שמתנהלים בין צדדים הליכים ארוכים במהלך שנים, לעיתים, אין בפסק דין באשר למחלוקת מוגדרת כדי להסדיר את יחסי הצדדים באופן סופי ובדרך שיש בה להבטיח מניעת התדיינויות נוספות עתידיות. ניסיונות להביא את הצדדים בתיק לידי הסכמות ובכך לייתר את שמיעתו, לצערי, לא צלחו. 

ב.   השגות וטענות הנתבע כנגד התביעה לדמי שימוש:

17.   רובן ככולן של טענות הנתבע בסיכומיו מתייחסות לדמי השימוש המבוקשים שנתבעו אשר לטענתו, לא הוכחו.